לדלג לתוכן

ביאור:אסתר ג ז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אסתר ג ז: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן (הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן), בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הִפִּיל פּוּר (הוּא הַגּוֹרָל) לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר (הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר)."

תרגום ויקיטקסט: ובשנה ה-12 למלכות אחשורוש, בחודש הנקרא בעברית החודש הראשון ובפרסית חודש ניסן, מישהו הפיל פור (הנקרא בעברית גורל) במצוות המן, כדי לבחור תאריך; והפור עבר מיום ליום ומחודש לחודש, עד שהגיע לחודש הנקרא בעברית החודש השנים-עשר ובפרסית חודש אדר.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג ז.


מדוע המן קבע את התאריך בעזרת הגרלה?

[עריכה]

1. המן היה הססן, הוא רצה שהגורל יחליט בשבילו. גם בהמשך, המן לא תלה את מרדכי ולא עשה את העץ עד שאשתו פקדה עליו (אסתר ה יד), ואחר כך, ללא קבלת רשות מאשתו, הוא סירב לקטוע את העץ שאיבד את מטרתו (אסתר ו יד).

2. היה חשוב להמן שהיהודים והתוקפים ידעו שהיום נבחר על ידי אלוהיו. שאין אפשרות לשנות, ושחובה לקיים את פקודת אלוהיו בתאריך זה. זה הגורל ואין לשנות, וכוונתו היתה להמם את היהודים ולמנוע מהם להתנגד או להלחם.

התהליך הזה הוא מאוד רציני וחיי אדם תלוים בו. התוצאה היא כאילו שאלוהיו הנחה אותו ואין אפשרות לשנות. המן לא היה יכול לבקש לעשות נסיון שני, כדי לקבל תוצאה טובה יותר, כי זה עושה צחוק מאלוהיו. המן הבין את חשיבות התהליך, ולבטח לא היה מרוצה שהוא יצטרך לסבול את חוצפתו של מרדכי כ 11 חודשים עד "לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר". אולם בהמשך המן ימצא תרוץ לתלות את מרדכי לפני התאריך הנקוב, כי מרדכי הגביר את חוצפתו, (אסתר ה ט): "לֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ", ועבר עבירה חדשה שאינה כלולה בפור שכבר נעשה.

איך בדיוק עבד הגורל?

[עריכה]

תהליך אפשרי:

  • היתה קופסה עם 12 לוחיות - אחת לכל חודש "מֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ", כדי למצוא את החודש המתאים.
  • היתה קופסה נוספת עם 30 (או 29) לוחיות - אחת לכל יום "מִיּוֹם לְיוֹם", כדי למצוא את היום המתאים (אמנם, לפי הכתוב, היום לא נבחר: ה"שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ" בפקודת ההרג פשוט היה אותו יום בו פורסמה הפקודה "בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ").
  • המן או כוהן עירבב את הלוחיות, הכניס יד ובחר לוחית, או זרק חפץ שנפל על לוחית.

ויש מפרשים, שבנוסף להגרלה לפי חודשים, היתה גם הגרלה לפי ימים (בעזרת קופסה ובה 354 לוחיות - אחת לכל יום בשנה), כמו שנאמר מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ. בשתי ההגרלות עלה אותו יום, והדבר אישר (בעיני המן) את "נכונות" ההגרלה. וראו עוד פרדוקס יום ההולדת.

מדוע הכפילות פּוּר הוּא הַגּוֹרָל?

[עריכה]

בקריאה ראשונה נראה שזה רק תרגום מפרסית לעברית (ובפסוקנו יש שלושה תרגומים כאלה: שני שמות של חודשים - מתורגמים מעברית לפרסית, ושם-עצם פוּר - מתורגם מפרסית לעברית). אולם אם כך, מדוע המגילה חוזרת על תרגום זה פעם נוספת (אסתר ט כד)?

בקריאה חוזרת, יש כאן רמז - היו כאן שני גורלות. הפור שהמן הפיל על ישראל, גזר למעשה את גורלו שלו. "הפיל פור (בפרסית - המן הפיל על ישראל) הוא הגורל (בעברית - ה' הפיל על המן)". יש פור וגורל, ולכן החג נקרא פורים בלשון רבים. "כי פור המן נהפך לפורינו" (ר' צדוק הכהן מלובלין) - מחשבתו של המן היא שהביאה לנס ולישועה (ראו ביאור:אסתר ט כו בשם הרב אלישע אבינר).

הקבלות

[עריכה]

א. מבחינה מעשית, היה עדיף להמן לפגוע ביהודים במהירות, לפני שיספיקו להתכונן למלחמה, ולפני שמרדכי התחזק ורבים התיהדו (אסתר ח יז). מקרה דומה היה כאשר אבשלום הדיח את דוד המלך, ואחיתופל נתן עיצה (שמואל ב יז א): "אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ, וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד, הַלָּיְלָה". לא בטוח אם אחיתופל היה מנצח והורג את דוד, אבל בטוח שאבשלום לא היה מת, היה נשאר מלך בירושלים על כל ישראל, והיה יכול להתארגן למלחמה נוספת כרצונו. לעומתו, חושי הארכי הציע: (שמואל ב יז יא): "אָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב, וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב", והעצה הזאת הביאה לתבוסה ומותו של אבשלום. כאן, לא היה חושי-הארכי שיגיד להמן לחכות, אבל היה גורל, "כי מהשם משפטו, והשם האריך הזמן עד שיעשו ישראל תשובה ויימלטו" (אבן עזרא).

המן חשב שהוא מבקש עצה מהאלילים שלו, מתי הכי כדאי לבצע את תכניתו; אבל ה' "הקדים תרופה למכה", התערב בגורל ודחה את הגזירה כך שבני ישראל יוכלו להתארגן (מ. מרגליות).

ב. עוד על תאריכים עבריים ולועזיים במקרא, ראו ביאור:תאריך עברי ותאריך לועזי.

מקורות

[עריכה]

עיבוד מתוך מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014